Archive for the ‘Views On Radical feminism’ Category

The Globe and Mail

Do we still need feminism? According to many younger women, we do not. For the past few weeks, a Tumblr hashtag campaign called #WomenAgainstFeminism has been stirring up a lot of angst in the Twitter/blogosphere. As part of the campaign, young women submit selfies with handwritten signs that say: “I don’t need feminism because [fill in reason here].” The reasons include things like: “My self-worth is not directly tied to the size of my victim complex!” “I love being an engineer, but I’d rather just be Mom.” “I like men looking at me when I look good.” “Feminism has become a pseudonym for bullying.” And, on a lighter note, “How the [bleep] am I supposed to open jars and lift heavy objects without my husband?”(Continue Reading… )



The cultural critic on why ignoring the biological differences between men and women risks undermining Western civilization

‘What you’re seeing is how a civilization commits suicide,” says Camille Paglia. This self-described “notorious Amazon feminist” isn’t telling anyone to Lean In or asking Why Women Still Can’t Have It All. No, her indictment may be as surprising as it is wide-ranging: The military is out of fashion, Americans undervalue manual labor, schools neuter male students, opinion makers deny the biological differences between men and women, and sexiness is dead. And that’s just 20 minutes of our three-hour conversation.

When Ms. Paglia, now 66, burst onto the national stage in 1990 with the publishing of “Sexual Personae,” she immediately established herself as a feminist who was the scourge of the movement’s establishment, a heretic to its orthodoxy. Pick up the 700-page tome, subtitled “Art and Decadence From Nefertiti to Emily Dickinson, ” and it’s easy to see why. “If civilization had been left in female hands,” she wrote, “we would still be living in grass huts.” (Continue Reading…)

מרלה ברוורמן

האם נופצה “תקרת הזכוכית”? למקרא הכותרות המתפרסמות לאחרונה משני צדי האוקיאנוס האטלנטי, מפתה מאוד להשיב על השאלה הזאת ב”כן” מהדהד. לפני חודשים ספורים התמודדה הסנאטורית הילארי קלינטון על ראשות המפלגה הדמוקרטית, וכמעט שנפל בחלקה הכבוד להיות המועמדת הראשונה לנשיאות ארצות־הברית. מאוחר יותר מינה המועמד הרפובליקני ג’ון מקיין את מושלת אלסקה, שרה פיילין, לסגניתו המיועדת. זמן קצר לאחר מכן השיגה שרת החוץ של ישראל, ציפי לבני, ניצחון דחוק בפריימריס של מפלגת השלטון הישראלית, ‘קדימה’, ובכך הפכה למועמדת לראשות הממשלה. אם תנצח לבני בבחירות הכלליות תהפוך ישראל למדינה היחידה בעולם שבה ניצבות נשים בראש שלוש זרועות הממשל. תהא דעתנו אשר תהא על אותן נשים, על השקפות העולם המנחות אותן, על אישיותן או על כישורי המנהיגות שלהן, אין ספק כי עלייתן המטאורית לראש הסולם הפוליטי היא סימן מעודד עבור אלה הרוצים לראות בשוויון אמיתי בין המינים. נכון, דרכן של פוליטיקאיות אלו אל הצמרת נסללה במשך עשרות שנים בידי מנהיגות אחרות – דוגמת גולדה מאיר בישראל, אינדירה גנדי בהודו, בנאזיר בוטו בפקיסטאן, מרגרט תאצ’ר בבריטניה ואנגלה מרקל בגרמניה – אולם כל שם חדש הנוסף לרשימה מעיד על הישגיו המרשימים של המאבק להכרה בזכותן וביכולתן של נשים לפעול גם מעבר לגבולותיו המצומצמים של תחום הבית והמשפחה….

המשך קריאה :

Novelist condemns female culture that revels in humiliating other sex

The novelist Doris Lessing yesterday claimed that men were the new silent victims in the sex war, “continually demeaned and insulted” by women without a whimper of protest.

Lessing, who became a feminist icon with the books The Grass is Singing and The Golden Notebook, said a “lazy and insidious” culture had taken hold within feminism that revelled in flailing men….

Read More :